הקדמה: אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה

וכתב על כך הרמב"ם "מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר ואהבת לרעך כמוך

לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו"

ענינה: מצות אהבת ישראל היא שיאהוב את כל אחד מישראל לא רק מצד מעלות הפרטיות שבו

(שכל ומידות טובות) כי אם לפי שהוא ישראל, והיא אהבת ישראל שמצד הנשמה.

ואהבה זו צריכה להיות באותו האופן כמו שאוהב את עצמו. שנאמר ואהבת לרעך כמוך - כמוך ממש.

שאהבתו לישראל צריכה להיות אהבה עצמית שלמעלה מהטעם, כאהבת עצמו ממש.

וכל זמן שעניני עצמו נוגעים לו יותר מעניניו של יהודי אחר לא הגיע לאהבת ישראל אמיתית.

ממעינות החסידות: חסיד הוא זה שמסור לדרוש טובת זולתו ומוותר על טובת עצמו כדי להטיב לזולתו

גם כשטובת עצמו היא ודאית וטובת זולתו היא בספק.

אומר הבעל שם טוב: אהבת ישראל היא אהבת הקב"ה

שנאמר "בנים אתם לד' אלוקיכם" - האוהב את האב אוהב את בניו.

אנחה שיהודי נאנח על צער זולתו - קורעת מחיצות של ברזל של המקטרגים

שמחתו של יהודי בשמחתו של הזולת וברכותיו - מקובלים אצל השם יתברך כתפילתו

של רבי ישמעאל כהן גדול בקודש הקדשים.

אומר המגיד ממעזריטש: כי הנה ב' אהבות: יש אהבה אחת מחמת גודל האהבה שיש לאב אל הבן -

עושה לו כל הטובות, והב' מחמת אהבתו אותו - מוכיח אותו ומכה אותו.

אומר כ"ק אדמו"ר הזקן: בדברים שבין אדם לחבירו,מיד שעולה לו מהלב למוח איזו טינה ושנאה חס ושלום

או איזו קנאה או כעס או קפידא ודומיהן, אינו מקבלן כלל במוחו וברצונו ואדרבה, המוח שליט

ומושל ברוחו שבליבו לעשות ההיפך ממש - להיתנהג עם חבירו במידת חסד וחיבה יתירה מודעת

לו לסבול עד קצה האחרון ולא לכעוס חס ושלום וגם שלא לשלם לו כפעלו חס ושלום אלא אדרבה

לגמול לחייבים טובות, כמו שכתוב בזהר,ללמוד מיוסף עם אחיו.

אומר כ"ק אדמו"ר האמצעי: כמה קשה המחלוקת, עד אבדון תאכל ממש ברוחניות ובגשמיות.

אומר כ"ק אדמו"ר הצמח צדק: מה שחושבים ועושים עבור אוהב נאמן אמיתי, יותר מאשר אדם עושה לעצמו.

לעצמו הרי לפעמים נוטים לימין או לשמאל, ואילו במה שנוגע לאוהב נאמן, מתנהגים בדרך הישר והיושר.

אומר כ"ק אדמו"ר מהר"ש: מאות מלאכים מצפים בראש השנה לכך שיהודי ידבר בשבחו של חבירו,

שכן יודעים הם עד כמה מתאווה הקב"ה לשבחן של ישראל.

אומר כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע: מי שהוא אוהב את חבירו הנה תמיד חושב אודות אוהבו,

ושמח בכל הטוב לחבירו, ועצב מכל אשר יקרה חס ושלום את חבירו, עד אשר לפעמים ירגיש

בהעדר הטוב של חבירו או בשמחתו גם כאשר בלתי נודע לו, באשר קשור אתו עמו יחדיו.

אומר ב"ק אדמו"ר מהוריי"צ: ברצוני למסור לכם עניין מסויים שחשיבותו גדולה לכולם.

התקופה הנוכחית דורשת אצל כלל ישראל קיום מצוות אהבת ישראל לכל אחד ואחד מישראל.

יש ללמד זכות על כל יהודי, ואסור שתהיה מחלוקת.

אין הכוונה שאין להוכיח את הזולת, אלא שיש לעשות זאת בדרך קירוב וללא "דקירה".

אומר כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש מה"מ שליט"א:ויש להוסיף ולהדגיש הקשר והשייכות של אהבת ישראל

להגאולה העתידה - לא רק מפני שביטול הגלות הוא על ידי ביטול סיבת הגלות (שבא על ידי ההיפך דאהבת ישראל)

שאחרי בעמדנו לאחרי סיום מעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות, לאחרי סיום כל מ"ב המסעות ב"מדמר העמים"

נמצאים כבר על ירדן יריחו (דרגתו של משיח דמורח ודאין) על סף הגאולה, בודאי שכבר נתתקנה סיבת הגלות

ולכן ההדגשה דאהבת ישראל היא - בתור טעימה ועד להתחלה דגאולה האמיתית והשלימה הקשורה

עם נקודת האחדות שלמעלה מהתחלקות, שמודגשת באחדותם של ישראל, מצד בחינת "היחידה" (דרגה החמישית)

שבכל ישראל בשווה, שהיא ניצוץ מנשמתו של משיח,"יחידה הכללית".

ראשי